האנדרטה לזכר השואה בבית העלמין האזורי גוש עציון

בשנת תשע"ח (2018) נחנכה אנדרטה לזכר נרצחי השואה ונופלי גוש עציון שהיו נצר אחרון למשפחתם. האנדרטה, הבנויה מלבנים לבנות, מעוצבת כמבנה חרב או חצי בנוי ומבטאת הן את חורבן של הבית בגולה והן את בניין הבית החדש כאן בגוש עציון. בראש האנדרטה משולבים שישה מלבני זכוכית שחורים עם מרקם ירוק המסמל את התקומה מתוך האפר.

בחלקה הפנימי של האנדרטה נשתל עץ צעיר, והפסוקים מעטרים את הקירות הפנימיים מבטאים את החורבן ואת הבניין: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם, לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא … כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר ה', וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ה' קֹרֵא" (יואל ג', ד'-ה');

"לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹוהִים, הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי … וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם" (יחזקאל ל"ז, י"ב-י"ד).

על הקיר המזרחי חקוקה מגילת הנטיעה של קיבוץ כפר עציון שנכתבה על ידי שלום קרניאל הי"ד ביום עליית הקיבוץ לקרקע:

בעזהי"ת, קבוצת אברהם – כפר עציון, כ"ו בשבט תש"ד

בעשרים ושישה בשבט, ה' אלפים תש"ד, בשנה החמישית למלחמת העולם השנייה, בגמר שנה אחת לעלייתנו למקום, ניגשים אנו, חברי קבוצת אברהם של הפועל המזרחי, לנטוע עצי פרי ועצי יער בכפר עציון, לקיים את צו התורה: "כִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם, "לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ".

בזמן שנחלי נחל דם של אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו, הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שורשים עמוקים בהרי יהודה, כי בנטיעות אלה פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו. תלושים היינו בגולה, והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בנכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת. זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה.
העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו, סמל דרכנו כחלוצי האומה, אות ברית עם אדמת המולדת "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה". השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה, בבניין, נטיעה ועבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלמות מוסרית ולקדושת החיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים, וזו דרכנו כחלוצי תורה ועבודה. מלפני אלפיים שנה היו ההרים מסביב הומים מרננת העצים ומצהלת החיים. היום הם עומדים קרחים בשממותם. עם עלייתנו לכפר עציון נשבענו, לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים, ועד כי נכסה אותם במעטה עצי פרי ועצי יער אשר ירננו את שירת התחייה, לקיים מה שנאמר: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל … וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה".
ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

הקיר הצפוני של האנדרטה יוחד לנופלי גוש עציון שהיו נצר אחרון למשפחתם. קישור לנצר אחרון >

בקיר המערבי של האנדרטה יש חלון, ובתוכו שש אבנים שהובאו ארצה על ידי טוביה ואסתר שלזינגר מפסי הרכבת באושוויץ-בירקאנו. בתשע"ז (2017) פנו השניים, שורדי שואה תושבי אפרת, לראש מועצה הדתית וטענו כי ביום השואה ובימי הזיכרון של בני משפחתם שנרצחו בשואה אין להם מקום בגוש עציון שבו הם יכולים להתייחד עם קרוביהם, וכך נולדה היוזמה להקמת האנדרטה. קישור לסיפור חייהם של טוביה ואסתר >