בית העלמין בגוש עציון הוקם בתש"ה (1945), עוד לפני קום המדינה, כמענה לבקשתו של ירחמיאל אליאש, חבר קיבוץ כפר עציון, שרצה לקבור את אשתו ציפורה שנפטרה בעת שילדה את בתה סמוך לביתם. מאז ואילך שימש בית הקברות את לוחמי הגוש ותושביו עד לנפילתו ערב הקמת המדינה.

בחורף תש"י (1949), כאשר אזור גוש עציון היה בידיים ירדניות, הגיע הרב גורן לבית העלמין עם חיילי הרבנות הצבאית, ובאישור מיוחד הם פינו את עצמות הנופלים לבית העלמין הצבאי בהר הרצל.

לאחר מלחמת ששת הימים בתשכ"ז (1967) חודשה ההתיישבות בגוש עציון. ראשוני המתיישבים איתרו את אזור בית העלמין שפונה, אך רק לאחר מלחמת יום הכיפורים הוקם בית הקברות מחדש. ראשון הנקברים היה ברוך דסברג הי"ד שנהרג בי"א בתשרי במוצב אורקל עליו פיקד במסגרת מילואים. הוא נטמן ע"י המצרים בקנטרה וזוהה לקראת חודש שבט והועבר לישראל לקבורה. השני היה אבינועם עמיחי חיימוביץ הי"ד, בן כפר עציון, שאמר לאשתו כי אם יקרה לו משהו במלחמה, הוא מבקש להיקבר בקיבוץ שאדמתו קדושה לו ולהוריו. עמיחי שירת בחטיבת הצנחנים ונפל במוצאי שמחת תורה בזמן חציית התעלה. הוא נקבר בבארי וכמו כל בית הקברות הזמני, פונה ממנו בחודש אב והובא לקבורה בכפר עציון.

בית העלמין משמש מקום קבורה לכל תושבי גוש עציון ואפרת, אך יש בית עלמין אזורי נוסף סמוך ליישוב תקוע לתושבי מזרח גוש עציון.

הקבורה הנהוגה כיום בבית העלמין נעשית בשיטות החוסכות בקרקע ככל האפשר – קברי מכפלה לזוגות וקיר סנהדרין – במטרה לשמר את עתודות הקרקע של גוש עציון לדורות הבאים.

אנשי חברה קדישא גוש עציון אפרת עוסקים בעבודתם בהתנדבות מתוך הערך של ערבות הדדית. אנחנו חיים יחד ביישובים קהילתיים, ואנחנו גם אחראים להביא למנוחת עולמים את חברינו שהולכים לעולמם.

הטהרה, חפירת הקבר והקבורה נעשות על ידי מתנדבי החברה קדישא מהיישוב שבו התגורר הנפטר.

חברה קדישא גוש עציון אפרת עושה כל שביכולתה כדי לכבד את החיים ואת המתים בכל תהליך הקבורה, ונוהגת על פי ההלכה ועל פי מנהגי הקבורה הנהוגים בגוש עציון.

בית העלמין האזורי גוש עציון נמצא בין היישובים כפר עציון ובת עין.